Chapter Text
Douma p.o.v
ידיים רכות וקרות חפנו את פניו של אקאזה, הן נעו לאט ובזהירות כאילו כל תנועה חפוזה יכלה לשבור אותו.
אקאזה פקח את עיניו, הסיט את מבטו לרגע, ואז החזיר אותו, מהוסס וחסר נוחות.
הוא הביט בעיניי הקשת שמולו.
דומה החזיר חיוך עם ניבים חשופים.
"אתה כל כך חמוד, אקאזה" הוא מלמל בשקט, בוחן את פניו ומחליק את בהונותיו על עורו הרך.
"תפסיק לדבר ובוא נגמור עם זה כבר" אקאזה ירק את המילים.
"המממ?" דומה המשיך להחזיק את פניו לעוד רגע קט, בוחן אותו כמו כדור קריסטל מהפנט, ואז ידיו החליקו לגרונו אט אט ומשם לכתפיו ברפרוף.
הוא נעץ את ציפורניו החדות בבשרו היכן שהווסט הפתוח הגן על עורו עד כמה שרק הבד יוכל.
"הממ אקאזההה" דומה גרגר בהנאה, מקרב את ראשו לצווארו השרירי ופתח את פיו לרווחה, לשונו החליקה מעט החוצה ולפני שנעץ את שיניו בעורו, אקאזה הסיט את מבטו ונשף אנחה כבדה.
האנחה הייתה חזקה מידי, חדה מידי והדהדה בראשו של דומה, הוא עצר מיידית, עדיין תופס בכתפיו בעוצמה.
הוא הרים את מבטו וראה שאקאזה פשוט מביט לכיוון הנגדי ועיניו-חלולות.
דומה החזיר מבט לצווארו לרגע קצר, נאנח בשקט, ואז הזדקף, הוא הביט בו בדממה.
אקאזה המשיך להביט לאותו הכיוון, מנסה לא ליצור קשר עין, גופו היה דרוך עד כאב.
דומה גירד את לחיו באצבעו המורה "יש בעיה, אדון אקאזה?".
"לא. תמשיך".
"חה, איך אני אוכל להמשיך עם מבט חמוץ שכזה, זה מוציא את כל החשק...", משך בכתפיו.
"הכל בסדר, קדימה, נו" אקאזה ניסה לזרז אותו, גבותיו זעופות וקצה פיו התעוות.
"הממ, אני אוותר" דומה התרחק עוד צעד לאחור, מביט עליו מלמעלה והתיישב על רצפת הטטאמי בקלילות.
אקאזה המשיך להביט בו במבט זעוף.
"קדימה בוא נשמע".
"את מה?"
"מה שעובר לך בראש" דומה צמצם את עיניו בחיוך.
אקאזה לא ענה, אגרופיו נקפצו.
"אני ראש כת אחרי הכל, אני גם ככה שומע תלונות ומענות רוב הזמן, אז מה זה עוד אחת לאוסף" קרץ בשעשוע ונשען על ידו.
"איתך אין לי על מה לדבר"
"אתה כועס עליי?" החיוך נשאר.
"תמיד".
"איזה קריר אתה היום" דומה שירבב את שפתו התחתונה בדרמתיות מזוייפת.
השד המקועקע זע לאחור ונראה שהתכוון ללכת, מבחינתו כל האינטרקציה הזו נגמרה.
"אה, רגע!", דומה הרים את ידו לכיוונו, "לאיפה אתה הולך?"
אבל אקאזה כבר קפץ לאחד הבניינים התחתונים ונעלם בן רגע.
צקצוק לשון, "זה לא יפה להתנהג ככה..." דומה זרק לאוויר, כאילו יכל לשמוע אותו ונשכב על גבו באנחה ארוכה, כמעט מאוכזבת.
הוא הרגיש מתוסכל מכך והביט בתקרה בשקט לרגע ארוך ומייגע.
לו רק לא עצר ברגע שאקאזה נאנח, זה היה יכול להיות סצנה מושלמת.
מספקת עד דמעות.
הוא חייך לעצמו בתאווה, מלקק את שפתיו לאט.
אך הרצון לעשות את האחר מאושר היה לו יותר חשוב, הרצון לעשות לאקאזה נעים ולהפוך אותו לשבע רצון היה חזק יותר מהרצון לשבור אותו.
אז הוא בלע את האכזבה שלו שנתקעה כמו צפרדע בגרונו ועצם את עיניו, הוא יתפוס אותו מאוחר יותר.
לאחר מספר דקות, הרעב החל לטפס בגרונו. בטנו קרקרה.
והמחשבות הטורדניות רק החריפו את התחושה.
הוא התרומם לעמידה בזהירות והרהר:
היכן כדאי לסעוד הפעם ואת מי.
..................
דומה יצא מהאמבט הרותח בבגדים נקיים ומגוהצים עד למשעי אחרי ארוחה משביעה של מספר בני אדם שנקלעו ביער בטעות מרה וגורלית.
הוא התקדם אל עבר הכריות שאהב לנוח בהם.
וחשב לעצמו כמה אהב את האמבט מלא שושנות המים הצבעוניים ובמיוחד לחזור אל המגורים האנושיים שלו כשאנשיו, חסידיו, טיפלו בו במסירות ובאהבה.
זה עשה לו טוב, הוא שקע בכרית ענקית בצבע לילך רך והביט מסביב, החושך כבר ירד, ירח כמעט מלא נתלה בשמיים הסתווים, והאיר באור כסוף חיוור את הלילה.
מזג האוויר היה נהדר למדי.
הוא נשם עמוקות, ונתן לגופו להיספג בשקט שמסביב.
"א-אדון דומה" קול נשי לפתע נשמע מעבר לאחת מהדלתות מימינו.
עד שהצליח לעצום לרגע עין.
הוא הפנה את מבטו בחיוך רחב ולבבי, "היכנסי" הושיט את ידו אליה והזמין אותה לחדר הראשי.
בחורה צעירה, בחיוך ביישני נכנסה בצעדים שקטים, קדה בפניו והשתטחה על הטטאמי מולו וראשה בין כפות ידייה.
הוא סרק אותה עדיין מחייך.
"רציתי לאחל ערב טוב ותודה על העזרה בשבוע שעבר".
"העצה שהבאתי לך עזרה לך?" קולו עליז.
"כן, זה פתר לי כל כך הרבה בעיות, אדון דומה" קולה חייך איתו גם, "תודה לך".
"אההה" קולו הפך מעט לגבוה יותר, מעט ילדותי, "אני שמח כל כךךך לשמוע, יופי, יופי!" מחא כף וחיוכו התרחב עוד יותר, עיניו הבריקו "כייף לשמוע".
"תודה, אני סיימתי עם המטלות שלי להערב אז ברשותך אלך למגוריי".
"כמובן יקירה שלי, כמובן".
היא קמה וקדה עמוקות ועזבה מאותו הכיוון שהגיעה וסגרה את דלת הנייר בשקט.
דומה התמתח בסיפוק ונשען לאחור, עשה לו טוב על הלב שנתיניו שמחים סביבו, הוא צחקק לעצמו, לו רק היה לו לב...
הוא מצא את אחת המניפות שלו מבריקות ומצוחצחות על השידה שמשמאלו, הוא תפס אותה בעדינות והחל לפתוח ולסגור, לראות שבאמת לא נשארה עליהן שום טביעת אצבע אנושית והכל עובד כשורה.
"אני מרגיש את המבט שלך עליי, זה לא כזה מעודן מצידך".
הביט בצידה השני של המניפה וסגר אותה במהירות, קול מתכתי חרישי הדהד בחדר.
צללית של אדם מוצק ונמוך ממנו עמדה מולו בשקט.
"חזרת!" דומה חייך בהפתעה, עיניי הקשת שלו ברקו.
הדמות התקרבה ונעמדה באור הירח מולו.
"התגעגעת אליי, אקאזה יקירי?" בקול מתוק מידי.
אקאזה לא ענה, מבט לא רגוע שרה על פניו ונראה שגופו עדיין מתוח, עיניו הסגירו את הסערה שבתוכו ונראה שהתלבט אם להישאר או לברוח, שוב.
"מדוע חזרת אם אתה עדיין כזה מתוח כמו קפיץ?" דומה הרים את גבותיו וצחקוק נפלט מפיו והרים את המניפה שפתח אל פניו.
"טוב זה היה פטתי מצידי, להניח את כף רגלי פה" אקאזה הביט לאחור בחוסר סבלנות.
"אל תלך" המניפה נעלמה כלא הייתה מידו "עשית את כללל הדרך הזו כבר לעולם האנושי, לא תשאר עוד קצת?" קולו של דומה הפך לגבוה במעט, כמעט מתחנן.
הוא החזיר את מבטו, פיו התעגל מטה בבוז ועיניו הצטמצמו בגועל, ממשיך לעמוד עוד דקותיים ארוכות.
דומה ראה את גלגלי השיניים עובדים שעות נוספות בראשו, השד המקועקע התלבט עמוקות מה עליו לעשות, עינייו זזו בחרדה.
"בוא אליי" הזמין אותו בעודו טופח בידו על הכרית הרכה בעדינות, מזמין אותו אליו כמו שאר נתיניו.
אקאזה, הביט לאחור שוב לרגע קצר ועצם את עיניו, ידיו נקפצו ושיניו נשחקו זו בזו.
הוא נשם עמוקות שוב ונשף ארוכות והחזיר את מבטו חסר ההבעה אליו.
בהכנעה חרישית, כף רגלו החלה להרים את עצמה לכיוונו ובמספר צעדים כבדים, כמעט מכניים, עמד מולו, ראשו מורכן מטה, כמבקש להסתיר את החרפה.
חיוך חד נמרח על פניו של דומה, ניביו חשופים, לבנים ומבריקים באור הירח.
"כל הכב-"
"אל תגיד כלום" קטע אותו "אני רוצה שקט כרגע".
דומה מצמץ והנהן לאט.
הוא הושיט את ידו אליו באלגנטיות.
ואקאזה, מהסס, מביט בו בעיניו הכתומות כלהבה, הניח את ידו בשלו והוא הורד מטה על ברכיו.
מבטו היה מושפל אל הרצפה ומידי פעם הביט במכנסיו המפוספסים שמולו.
דומה היה גבוה ממנו, גדול ממנו וחזק ממנו בהרבה, הוא היה מסוכן, כל המצב הזה היה מסוכן, הוא יכל להרוג אותו בקלות אם רק רצה, הפסיכי הזה.
יש לי עוד זמן לברוח מכאן.
לברוח? אבל אני הגעתי לפה מרצון...
עיניו נעצמו בידיעה שהפסיד ליצרים שלו ולדומה, הוא יצטער על זה אחר כך,
אבל עד אז, יש עוד הרבה זמן...
דומה שלח את ידו בעדינות לכיוון פניו, ואקאזה עצם את עינייו וקול נשיפה חלוש בקע ממנו.
הוא אישר לו.
נהדר.
דומה המשיך להביט בו, מחייך בנועם ונגע בלחיו החמימה, אקאזה זע באי נוחות מידו הקרה וניסה להישאר במקומו, עיניו עדיין עצומות.
היד הועברה אט אט לכיוון אוזנו והחליקה לכיוון סנטרו, הוא תפס בעדינות והעביר אגודל על שפתיו בחיכוך עדין.
השפתיים נפרדו קלות, חושפות את שיניו, את הניבים.
דומה הרים את סנטרו מעלה ואקאזה פקח את עיניו.
יד נוספת של דומה נשלח אל צווארו המקועקע והוא החל לרדת לכיוון חזהו.
צמרמורת עברה בגופו של אקאזה כשהמשיך לגעת בפניו הפעם בשתי ידיו, הוא הביט בעיניי הקשת שננעצו בו בחזרה.
"דומה" קולו של אקאזה היה נמוך, גרוני, כמעט חנוק.
היד נעצרה, הוא הטה את ראשו הצידה להקשיב.
"תקן את זה"
"המ?" הוא כיווץ את גבותיו השחורות, עוזב את פניו, "את מה?"
"אותי".
דומה הביט בו לרגע אחד ארוך בזמן שאקאזה התכנס בתוך עצמו מחבק את ברכיו קרוב אל חזהו.
חיוך ענק חושף שיניים נמרח על פניו, עיניו הצטמצמו ונצצו עד דמעות.
אקאזה ידע שלדומה אין רגשות, כל המסיבת דמעות שהחלו לנזול על לחיו מולו היו שקר אחד גדול.
מניפולציה יפהפיה.
תעתוע אל מול חסידיו ההולכים אחריו עיוורים.
אבל גם כשהוא ידע, זה עדיין עבד... גם עליו.
ודומה לוחש בקול כמעט קדוש ומכריז- "ברוך הבא".
........................
"אווו כןןן" דומה עצם את עיניו בסיפוק.
גרגור עלה מחזהו הרחב.
"כמה זמן עבר מאז שמישהו חיבק אותך?" הוא הידק את אחיזתו סביב גופו המוצק והקטן ממנו, מונע את בריחתו,
גם אם רק במחשבה.
אקאזה שתק, סוגר את עיניו ונותן לגופו של השד הגדול יותר ללחוץ אותו אליו.
בלי למהר.
בלי לשחרר.
הוא הרגיש הקלה בין נשימותיו של דומה.
דומה המשיך לגרגר כמו חתול מרוצה שקיבל את מבוקשו.
אקאזה נלכד בציפורניו בין אם רצה או לא.
הוא העביר את ציפורניו הסגולות בשיערו הורדרד ואימץ אותו קרוב אליו עוד יותר, הוא החל לרדת מטה אל עבר שכמותיו, מלטף את הקעקועים במורד גבו, אקאזה פלט נשיפה חרישית מהמגע הקריר ככל שירד יותר למטה.
דומה נשף אחריו ועיניו נעצמו בהנאה, עורו היה חמים ורך כנגד ידיו, הוא גירד קלות בציפורניו את עורו מנסה להשאיר סימן קל של שפשוף.
אקאזה יושב בין רגליו של דומה, צמוד עדיין לגופו, הוא הניח את ראשו על שקע כתפו הרחבה, מביט בוילונות המשי מאחוריהם.
רגליו של דומה נכרכו סביב עוד יותר , וגופו נשען קדימה כמו שמיכה גדולה וכבדה שמקיפה אותו מכל עבר.
הוא כל כך קטן לעומתו, דומה חייך כנגד אוזנו.
הוא העביר את ידיו לכתפיו הרחבות המקועקעות, "אין לאן לברוח הפעם, אקאזה", לחש באוזנו ואפו נגע קלות בצווארו, הוא פתח את פיו לרווחה ולשונו מוכנה לטעום את טעם בשרו האפור, "תרפה את השרירים" המשיך באותו הטון הרגוע ונעץ את שיניו עמוק בשקע צווארו, אקאזה נאנק בכאב, הוא תפס בחוזקה את זרועותיו של דומה ועיניו פעורות לרווחה.
דומה נעץ את שיניו עמוק יותר ומחץ את גופו אליו עד שציפורניו של אקאזה חרצו את עורו וקול מתחנן נשמע באוזניו.
הוא הרפה לאט מאחיזתו ואז החל ללקק את האזור הדואב ומוריד בעדינות, בין נשיקות קטנות סביב לסתו, את הווסט האדום שאקאזה לבש.
דומה דחף בעדינות את השד המבולבל אל הרצפה, והוא היה מעליו, ודם נקווה בזווית פיו.
-הוא שותה לי את הדם?!-
"לעזאזל" דומה החל להוריד את השכבות הרבות שעטה עליו.
אילו ידע שיחזור אליו כל כך מהר היה נשאר בכותונת פשוטה שאפשר לקרוע בקלות מגופו.
כאשר הצליח להוריד את הסרט הארוך הסגול סביב כתפיו, גלימתו וחולצתו הארוכה, הביט בו בחיוך מתנצל.
"אתה עירום לעומתי עם הביגוד שלך".
"אויש תשתוק" אקאזה השיב במבוכה קלה.
דומה חייך בחזרה וקירב את אפו לשלו, עיניו נצצו שוב.
אקאזה עצם את עיניו באיטיות ודומה קירב את שפתיו לשלו, "אקאזה, עשית את זה פעם עם גבר?".
עדיין בעיניים סגורות, קמט מודאג נחרט בין גבותיו של אקאזה כשהתעמק בשאלה.
"תהיה עדין" לחש בתשובה.
"אני תמיד כזה" הוא ענה במתיקות ושם את שפתיו על שלו, טעמו היה מלוח ומתכתי כמו דם טרי, הוא דחף את לשונו פנימה והחל לחקור את תוך פיו, הוא עבר על ניביו החדים ולשונו רקדה סביב לשונו, דומה נאנח, הוא רצה עוד ממנו.
ההנאה שאקאזה סוף סוף חדל ממאבקו בו, שלא צריך לחשוב על כך שיפרק לו את הלסת או ליצור בבטנו חור גרמה לשיערות שעל עורפו לסמור בתחושת ניצחון.
השד המקועקע נע תחתיו ודחף את כתפיו הרחק ממנו, הוא היה חייב לנשום.
שיעול צרוד קצר וניגוב של הפה בגב ידו, הוא יישר מבט אל דומה שנשך את שפתו לפני שעזב את הנשיקה.
דומה ליקק את הדם סביב שפתיו בתענוג, הוא שם את ידיו על פרקי כפות ידיו של אקאזה ומשך אותן מעל ראשו, "אתה כל כך קטן, זה כזה חמוד", קולו התגרה בו.
אקאזה התעלם ממנו, וכרך את רגליו סביב מותניו ומשך אותו חזרה לנשיקה רעבה.
דומה שהופתע מהתגובה המהירה צמצם את עיניו והמשיך לנשק אותו בחזרה.
ידו עברה אל יריכו, מלטפת לכל אורכה וגרמה לאקאזה תחתיו לנשוף כשעלה כלפי מעלה בכל פעם ורפרף באזור אגנו.
"הגננ" אקאזה נאנח בהנאה כשלשונו של דומה עברה סביב לסתו וירדה לעבר עצמות הבריח.
דומה החל להפשיל את מכנסיו של אקאזה ממנו בזמן שאקאזה שם את זרועו על עיניו, מכסה את הגוון הורדרד שהופיע על עורו.
"אתה מסמיק?" דומה צחקק בשמחה, אך הוא רק הסיט את ראשו לצד בתגובה.
צמידי הרגל הכדוריים, הורדו גם הם וגופו השרירי והמוצק נגלה לפניו, דומה רצה להעביר את לשונו לאורך כל הקעקועים הכחולים המשורטטים כמלבנים מושלמים.
הוא המשיך ללטף את גופו, עדיין מחזיק בידיו, הוא נשך סביב פטמתו והשאיר סימן רגעי, קצר כמו נשימה.
"הממ חבל שכל מה שאני עושה נעלם בן רגע, לפחות תנסה לעכב את ההחלמה שלך עד שנסיים" אכזבה נשזרה בקולו.
אקאזה צקצק בלשונו בעצבים ומתח את צווארו לאחור, מתחמק ממבטו.
"תנשום עמוק ותרפה את השרירים"
"אתה מדבר יותר מידי" אקאזה ירק לעברו, קולו טעון.
החיוך של דומה קפא לרגע והתעוות בצורה לא מרוצה.
אקאזה זע תחתיו כשהמבט התמקד עליו.
"אני יכול לשתוק ולזיין אותך בלי טיפת רגש אם זה מה שאתה רוצה ממני".
המילים האלו הרתיחו את דמו של אקאזה תחתיו אבל הוא הרפה את גופו בתגובה.
"זה ילד טו-"
"משפט נוסף כזה והלסת שלך עפה לצד השני של החדר!"
"אוקי, אוקי" הוא התרומם ממנו והוריד את מכנסיו המפוספסות עד שנשאר בתחתון בלבד, דומה הרגיש חוסר נוחות כשהמשיך להסתכל עליו בכעס.
"רק תפסיק להתסכל עליי ככה עם העיניים האלו, אנחנו אמורים להינות מיזה ואתה נראה סובל מכך".
השד המקועקע נאנח וכיסה את עיניו בכפות ידיו, "אני שותק".
דומה רכן אליו, חיוכו חזר לפניו, והוריד את תחתוניו של אקאזה, איברו נשלף, רוטט, קשה ומוכן לגמירה.
הוא החל לנשק את מפשעתו.
"תרפה" דומה ליטף את ביטנו במעגליות ולקח את איברו בפיו בידו השנייה.
אקאזה הניח את ראשו ונאנח בקול רם, עיניו התגלגלו בחוריהן.
דומה המשיך ללקק את כיפתו, מחזיק בידו את רובו והכניס והוציא לפיו כמו סוכריה על מקל טעימה.
טעם מלוח החל להיווצר בפיו של דומה, הוא הביט בציפורניו של אקאזה, חופרות ברצפתו, הורסות את הסיבים העדינים של הטטאמי ותכול הלובן של עיניו נראה בלבד.
דומה המשיך עד שאקאזה תפס בשיערו הבהיר, "א-אני קרוב, רק- רק אל תפסיק" קולו המחוספס התחנן והוא זרק את ראשו לאחור בהנאה כשדומה הכניס את כולו לגרונו.
הוא המשיך ללקק ולמצוץ במרץ את איברו, מרגיש את פעימות הלב שלו בפיו.
"לעזאזל, פאק, פאק" אקאזה פלט בין נשימות כבדות, הוא תפס חזק יותר בשיערו "אני גו- גומר!", פרץ נוזלי לבן ירד במורד גרונו של דומה, גופו של אקאזה הטלטל באקסטזה מתוקה, הוא החל להתנשף עמוקות, מביט בתקרה בעייפות.
דומה הרים את ראשו ובלע את שאריות הגמירה בליקוק שפתיים מרוצה, "מישהו פה נהנה".
אקאזה רק השיב בנהמה קטנה.
השד בהיר השיער, התקרב לפניו ונישק אותו ברעב, "עכשיו תורי" הוא הביט מטה וראה את איברו שהקשיח והרטיב את בד תחתוניו בזמן שהוריד אותו ממנו.
אקאזה זרק מבט חוקר ועיניו נפערו.
"זה גדול, אני יודע אבל אתה תשרוד" חיוך זחוח על פניו של השד שמעליו, "כולם שורדים".
הידיים של דומה טיילו על גופו, עוברות על השקעים והגבעות בגופו, לא מתוך צורך במין, אלא מתוך הצורך להרגיש את הרעד מתחת לעור, הצורך לדעת שהוא הצליח לחדור משהו, לפצח חריץ בזכוכית האטומה הנקראת אקאזה.
הוא ירד נמוך יותר, שפתיים, לשון, נשימות מהבילות, קול חייתי מחוספס— וכל הזמן עיניו נעוצות בו.
לא בגופו.
בו.
אקאזה גנח בשקט כשהחל להרחיב אותו למטה, מכניס אצבע ועוד אצבע רטובה.
"אתה מקבל את זה נהדר" דומה לחש "תסתכל איך חזרת להיות קשה שוב".
"אנ- אני שונא- פאק!" אקאזה זרק את ראשו לאחור כששתי האצבעות גירדו את תוכו.
"אתה לא שונא את זה", המשיך בטון שקט.
אקאזה הביט בו במבט זועם עד כמה הצליח, זה הרגיש כל כך טוב.
דומה הכין את איברו הקשה והפועם בידו,
"אתה שונא את זה שאתה צריך את זה ממני".
המשפט הזה היה כמו סכין אבל היה מאוחר מידי להגיב, הוא חדר אליו.
אקאזה ניסה להחניק צעקה כמעט ללא הצלחה.
זה לא היה אכזרי אלא היה פשוט באיטיות מצמררת. בטקסיות.
דומה עצם את עיניו והטה את ראשו לאחור לאט, בגניחה רמה ומסופקת ככל שהתקדם פנימה, "הממממ כןןן".
גופו רעד ודמעות החלו להיקוות בקצות עיניו.
אקאזה נשך את שפתו התחתונה ונאנח תחתיו. כאב מתוק ומר זרם בגופו.
"פאק כןןן" דומה נשך את שפתיו עד זוב דם.
לו היה אפשר להגדיר זאת, מבחינתו זה היה חלק מגן העדן, פיסה קטנה של נחמה.
הוא החל להזיז את אגנו בקצב מדוייק, מחזיק ביריכיו, מחורר אותן בציפורניו.
אנחה של עונג צרוף נפלטה מפיו, הוא היה כל כך צמוד וחם מבפנים, תחושה משכרת חושים, והוא תחתיו מוציא קולות צפצוף מתוקים קטנים.
הוא העביר יד על לחיו מפוספסת ואקאזה עצם את עיניו.
הם לא דיברו. רק נשימות כבדות, עמוקות, מהבילות מלאות בכל מה שנשאר ביניהם מהמלחמות, מהדם, מהפחד, ומהריק במשך מאות השנים שחיו.
"תנשום", לחש דומה.
"תסתום", ענה לו.
דומה נענע את ראשו מצד לצד והמשיך.
אקאזה יבב תחתיו בעונג צרוף, בכל דפיקה חזקה גלים של הנאה עברו בעמוד שידרתו, לאורך גופו, עיניו התגלגלו בחוריהן ורוק נזל מזווית פיו.
דומה חייך, הוא אהב את המבט שלו, באקסטזה.
הוא אף פעם לא ראה אותו כך וזה רק גרם לו להמשיך מהר יותר וחזק יותר.
הוא נכנס עמוק עד לבסיסו, נועץ שוב מבט ובודק את אקאזה תחתיו בפנים סמוקות.
"אני גומר ש-שוב, שיט".
"אנ-אני קרוב גם, תחכה לי" דומה מלמל, עוצם את עיניו וממשיך לנעוץ חזק את ציפורניו ביריכיו, משאיר חורים כחתימה.
אקאזה גמר בשנית, זעקת עונג פרצה מפיו, ודומה ישר אחריו גמר בתוכו, קול גניחה רם התגלגל מגרונו ודומה החל לרעוד בהנאה מטלטלת.
אקאזה נשף, מביט בדומה שראשו היה זרוק לאחור, חזהו עלה וירד בקצב מהיר.
דומה החזיר את מבטו המזוגג, דמעה זלגה על לחיו, "היית כל כך טובב" גופו התפתל בשמחה אך הטון שלו היה חסר חיים "הגוף שלך-"
"צא ממני".
דומה מצמץ בשאלה.
"צא ממני!" אקאזה צעק והתרומם על האמות.
"אה כן, כן" דומה יצא ממנו והתיישב מולו בשקט, מבט מבולבל על פניו.
אקאזה הסתובב וחטף את מכנסיו שהיו לידו, מבט מתוסכל ועצבני התערבבו בגועל ופחד.
הוא נתן לגופו להחלים בתוך שניה מכל הדם והפצעים שנוצרו על בשרו.
דומה הביט בו מתלבש במהירות ובזמן שכבר היה מוכן, דומה הספיק לשים רק את תחתוניו.
"אתה רוצה לומר משהו, אדון אקאקזה?" חייך אליו חיוך מתוח, מלא בנעימות מזוייפת.
"גם אם ארצה לומר משהו אתה לא תבין".
"שטויות, אני ראש כת אחרי הכל אני חייב להבין-"
"אתה לא, אין בך טיפת רגש, אף פעם לא הייתה".
דומה הביט בו בחיוך שהתמרח, "מה העיניין? רגע, היי! מה אתה בורח? אתה זה שפנה אליי".
אקאזה הסיט מבט, גופו היה רטוב מזיעה ונוזלים נוספים שהתערבבו, לחיו סמוקות בורוד עז.
"פאק.." הוא עיסה את גשר אפו, עיניו נדדו אל החלון הענק.
דומה כבר הבין שהוא מתכנן לברוח, שוב, הוא קם וניגש אליו אך לפני שהספיק להגיע אליו אקאזה טס במהירות החוצה, קפץ מעל הגדר החיה הפרחונית ונעלם כהרף עין.
דומה שרק, הוא היה זריז בהחלט.
הוא אסף את שיערו בליפוף מבולגן וניסה להתמקד באיתור האנרגיה של אקאזה.
הוא כבר לא היה בסביבה.
דפיקה נשמעה על הדלת מצידו השני של החדר.
"א-אדון דומה? שמעתי צעקות" קול של נער צעיר נשמע מעבר לדלת ההזזה.
דומה בהה בדלת לדקה ארוכה.
"הכל-הכל בסדר?" הקול שאל בחשש.
"כן, הכל נהדר" הוא ענה כששם את גלימתו מעל גופו העירום, הוא התקדם ופתח את הדלת.
הנער היה על הרצפה משתטח בקידה עמוקה.
"אתה יכול לקום" הוא חייך אליו.
הוא הרים את ראשו בחיוך חזרה, "שמעתי רעשים חזקים מהצד השני של הוילה, נשמע כמו פורץ".
"לא פורץ, סתם חבר רועש שבא לבקר" חיוכו התפשט.
"תרצה שאביא לכם לשתות, אדון דומה? אני לשירותך".
"זה חביב מצידך! אבל לא, אני אשמח בכל מקרה לאמבט חם" הוא שם את ידו על ראשו בחדווה.
"אין בעיה, אדון דומה" הוא קד שוב והלך לדרכו לכיוון חדר הרחצה.
דומה הביט בו נעלם במסדרון וחיוכו נמוג בן רגע, הוא סגר את הדלת אחריו ולהלך לכריות הרכות שלו לנוח, הוא ניסה לתור אחרי אקאזה שוב, מתרכז עוד יותר אבל שום דבר לא עלה, הוא יצטרך לתפוס את אקאזה במאוחר או מוקדם יותר לשיחה, הבריחות האלו שלו שיגעו אותו.
הוא הניח את ראשו לאחור והביט בתקרה, גופו נשאב בתוך הכרית הגדולה והחמימה.
הוא קיווה שיוכל לראות אותו בקרוב, לפני שלורד מוזאן יורה לו לצאת שוב לחפש את השושן הכחול.
לורד מוזאן... הוא תקתק באצבעותיו על לחיו, מה הוא יחשוב ברגע שידע ששכבו, הרהר לעצמו ארוכות.
האם בכלל אכפת לו מה שאנחנו עושים בחיינו הפרטיים עד כדי כך?
"נהההה" הוא משך בכתפיו בקלילות ועצם את עיניו.
ראשו נדד שוב לגופו של אקאזה, זה היה בהחלט כייף עד שכרון חושים חבל שלא קרע את גפיו לפני שהוא גמר בתוכו, זה היה יכול להיות משעשע, לראות את פניו מבוהלות, צחקק לעצמו והביט בציפורניו הארוכות.
לעזאזל איתך אקאזה, פתחת לי את התאבון אפילו יותר...